רוזנבלום נ' בע"מ

פסק דין

1.ענייננו בתביעה כספית ע"ס 443.36 ₪. התובע טוען כי ביום 15.2.10 תידלק את רכבו מסוג וולקסווגן פולו קלאסיק בתחנת הדלק של הנתבעת, חויב בתמורת 49.977 ליטר דלק, בעוד שעל פי נתוני היצרן ניתן למלא במיכל הדלק של הרכב 45 ליטר בלבד. מכך הוא מסיק לטענתו כי המדידה שעליה התבסס החיוב בתחנת הדלק של הנתבעת היא שגויה. התובע עותר לקבל את מלוא סכום החיוב בעסקה בסך 293.36 ₪, וכן החזר אגרה בסך 50 ₪ ופיצוי על טרחה בסך 100 ₪, סה"כ 443.36 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי אומנם בנתוני היצרן של הרכב צוין כי תכולת המיכל היא 45 ליטר, אך בפועל ניתן להכניס למיכל כמות העולה על כמות זו, ולראיה הובא רכב אחר מאותו דגם, ואותה שנת ייצור, אשר תודלק בפועל בכמות העולה על 45 ליטר.

3.ביום 26.11.10 התקיים דיון בו שמעתי את עדותו של התובע, עדות נציג הנתבעת, וכן עדותו של עד נוסף שהיה לו רכב כאמור מאותו דגם של התובע ואותה שנת ייצור.

4.לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. כשל התובע מלהוכיח כי החיוב של הנתבעת היה שגוי. אומנם בנתוני היצרן נרשם כי תכולת המיכל הל הרכב הוא 45 ליטר, אך נתון זה נסתר בפועל ע"י עד ההגנה מר שחר אלישע, אשר העיד והוכיח באמצעות קבלות שהוצגו על ידו, כי ברכבו מאותו דגם, עם אותם נתונים של רכב התובע לפי השוואת רישיונות שני הרכבים, ומאותה שנת ייצור, הוא תדלק את רכבו פעם בכמות של 52.03 ליטר, ופעם בכמות של 50.98 ליטר, כך שהוכח בפניי כי הדבר הינו אפשרי בהחלט.

5.משקיימת אפשרות פיזית כאמור, ובהעדר הוכחה אחרת לטענותיו של התובע כגון חוות דעת מומחה לכלי רכב בדבר הקיבולת המקסימאלית של מיכל רכב כאמור, לא ניתן להגיע לאותה מסקנה לה טוען התובע בדבר חיוב שגוי, לפיכך דין טענותיו להידחות.

6.לסיכום, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"א, 07 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: